מרדכי ואח' נ' רכב ותחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים ישירים ועקיפים, שנגרמו לצדדים (לתובע בתביעה העיקרית ולתובעים שכנגד) כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 27.11.09 ברח' יפה נוף חיפה (להלן- התאונה)

התובע / הנתבע שכנגד (להלן- התובע) טען כי כתוצאה מהתאונה נגרם לו נזק בסך 1,350 ₪ וכן הוצאות בגין שכ"ט שמאי בסך 582 ₪ והוצאות נוספות בסך 500 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

הנתבעת 1 / התובעת שכנגד, אלדן רכב ותחבורה בע"מ (להלן- הנתבעת 1)הינה הבעלים של רכב מס' רישוי 9334566 (להלן – רכב הנתבעת). הנתבע 2 / התובע שכנגד 2 (להלן -נתבע 2) נהג ברכב נתבעת 1. לטענתם כתוצאה מהתאונה נגרמו להם נזקים בסך 3,172 ₪ (כולל שכ"ט שמאי וירידת ערך).

2. לטענת התובע עת יצא מחניה בנסיעה אחורנית , כשלידו ממתין רכב המבקש להכנס לחניה, עקף נתבע 2 את הרכב הממתין ופגע ברכבו של התובע.

3. הנתבעים טענו כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע אשר נסע לאחור ופגע ברכב נתבעת 1.

4. לאחר קריאת טיעוני הצדדים, שמיעת העדויות, עיון בכל המסמכים הרלוונטיים, ובשים לב לתקנות התעבורה הרלוונטיות, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

4.1מטעם התובע העידה את גב' ענת כץ – מטענותיו בכתב ההגנה בתביעה שכנגד ומעדותו עולה כי גב' כץ היתה הנהגת ברכב שהמתין כדי להיכנס לחניה , אולם בעדותה בפני, טענה העדה כי עמדה על המדרכה ולא היתה עם רכב כלל .

מעדותה עולה כי היה עד נוסף - נהג הרכב שהמתין להכנס לחניה ממנה יצא התובע. הצדדים נמנעו מהזמנתו לעדות.

4.2מן המקובץ עולה כי התובע יצא מחניה בנסיעה, ונתבע 2 ביצע בעת התאונה עקיפה של הרכב שהמתין להכנס לחניה .

תקנות התעבורה הינן חובות חקוקות המבססות עילת נזיקין.

תקנה 45 (1 )לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 קובעת:

"נוהג רכב לא יסע אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע (1) סיכון או פגיעה; "

עולה כי על הנוסע אחורנית לנהוג במשנה זהירות ולוודא כי נסיעתו אינה מסכנת אדם ורכוש. על התובע היה לשים לבו לנעשה בכביש ולוודא בטרם נסיעה לאחור כי הדרך פנויה. חובת זהירותו גוברת כאשר ישנו רכב שמסתיר את שדה הראיה (הרכב שהמתין להכנס לחניה).

מצד אחר, היה על נתבע 2 לנהוג בזהירות בעת ביצוע עקיפה, כאשר הרכב שעמד בצד הדרך חסם את שדה הראיה למקום החניה ממנו יצא התובע, תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה קובעת כי: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וולא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא".

נוכח האמור לעיל ובשים לב למבחני האשם התורם ולגורם העיקרי הראשוני, בעטיו נגרם הנזק (נסיעתו לאחור של התובע ומיקום הפגיעה בצידו האחורי ימני של רכב נתבעת 1 התואם את גרסת נתבע 2 כי עבר כמעט לגמרי את רכב התובע) שוכנעתי לקבוע כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין התובע לנתבע 2 באופן הבא:

אשמו של התובע 80% אשמו של נתבע 2 20%.

5. התובע הגיש חוו"ד שמאי לפיה עלות תיקון הנזק הינה 1,350 ₪ אך הציג קבלה על סך 1,160 ₪ בלבד(והסביר בעדותו כי שילם פחות מהערכת השמאי). כן הגיש קבלה בגין שכ"ט שמאי בסך 582 ₪, התובע טען כי יש לפצותו בסך 500 ₪ בגין הוצאות שונות אולם לא הציג קבלות להוכחת הוצאותיו, ולכן אני קובע כי סך נזקיו 1,742 ₪.

אשר על כן ובהתאם לחלקו באחריות לתאונה אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 348 ₪ (מעוגל).